אני צופה בסרט בקולנוע יחד עם חבר שלי. הנחתי את המעיל שלי על ברכי. יד נוגעת בירך שלי בעדינות מתחת למעיל. נדמה לי שזה בטעות. אבל היד מלטפת כעת את רגלי לאט אולי רק עם אצבע. אני לא זזה ולא צועקת. למה? לא יודעת. הזר נראה שקוע בסרט. אני לא רוצה לעשות מהומה בחשיכה, כולם צופים בסרט גם אני. היד מטפסת למעלה ונחה בין רגלי על מכנסי השורט שלי. ברור לי שאני יכולה להסיר את ידו אבל אני משותקת. למה? אם אצעק עכשיו – היכן הייתי עד עכשיו?! זה קצת נעים. מה נעים? אני לא יודעת, אולי הנגיעה, אולי שזה אסור ואולי אני משתפת פעולה עם מי שחטף אותי. אני בוגדת ברגע זה בחבר שלי שאין לו מושג מה קורה. ידו של הזר משנה כיוון הפעם הישר מתחת למכנסי ומתחת לתחתונים. הוא כופה עצמו עלי. זה הסוד שלנו ואף אחד אינו יודע. איני יכולה לזוז או שאיני רוצה לזוז. מי יודע?! למה אני משתפת פעולה עם אונס משפיל כזה?! יכולתי בקלות לסגור את רגליי אבל אני פותחת אותן בעדינות ומאפשרת לו לגעת בדגדגן שלי בנוחות. האם זה משפיל? מאוד. איך הוא מרשה לעצמו לעשות דבר שכזה?! אבל זה כל כך טוב ואני הולכת לגמור. אלוהים, אני מקווה שהחבר שלי לא מבחין בדבר. לפתע אני גומרת בתוכי, ללא תנועה, ללא קול. ברגע שיא ההשפלה קיבלתי את חדירתו וגופי נכנע לו.
כשאני עם החבר שלי אני משתמשת בדמיון זה כדי לגמור. יום אחד אספר לו…
